<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ג' פכ"ו</h1>
<h2>דף לט:</h2>
מצוה לבצוע מככר שלמה ואם יש לו שלמה של שעורים ופרוסה של חטים מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע משתיהן. בשבתות וימים טובים חייב לבצוע משתי ככרות שלמים כיצד נוטל שתיהם בידו ובוצע אחת מהם. ולעולם יבצע פרוסה בינונית ובשבת וימים טובים יותר גדולה מבחול. קודם שיברך ברכת המוציא יחתוך בסכין או בידו מעט מהפרוסה שהוא רוצה לפרוס והוא שלא יפרידנה אלא שתהיה דבוקה לככר כדי שיוכל לאחוז בפרוסה שהתחיל לפרוס ועולה הככר עם הפרוסה.
<h2>דף מב.</h2>
ומנהג יפה לברך המוציא סמוך לנטילת ידים כדי שלא יסיח דעתו מהנטילה. וכשהוא בוצע בוצע מהצד של הככר שהוא מבושל יפה יפה.
<h2>דף מג.</h2>
מנהגות רבות נהגו החכמים בסעודה וכולן דרך ארץ ואלו הם. כשנכנסין לסעודה הגדול שבהם נוטל ידיו תחלה ומסב בראש ושני לו למטה הימנו וכן כולם. וכן בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה. ואורח מברך ברכת המזון כדי שיברך לבעל הבית. אין הבוצע בוצע עד שיביאו לו מלח או לפתן כדי שיטבול הפת ויערב לו ואם הפת יפה אינו צריך להמתין.
<h2>דף מו:</h2>
והמברך ברכת המזון נוטל ידיו תחלה והאחרים נוטלין אחריו, ואין מכבדין זה לזה מפני שידיהם מזוהמות. וכן אין מכבדין בדרכים לשלא יצאו בחבורה או פוגעין זה בזה, ולא בגשרים אלא בפתח הראוי למזוזה ובשעת כניסה.
<h2>דף מז.</h2>
אין הבוצע רשאי לטעום עד שיכלה אמן מפי רוב העונין ולא המסובין רשאים לטעום מאשר נתן להם הבוצע עד שיטעום הבוצע בד"א בזקוקין לאותו פת אבל אם אינם זקוקין לאותו פת כגון שיש פת לכל אחד ואחד רשאים לטעום קודם הבוצע. ובשבתות וימים טובים אינם זקוקין לאותו פת שצריך להיות לפני כל אחד לחם משנה. שנים, ממתינין זה לזה בקערה והוא שלא יהיו שוהין הרבה ושלא יפסיק בדברי שיחה. שלשה, אין ממתינין. גמרו השנים השלישי מפסיק עמהם, גמר אחד מן השלשה השנים אין מפסיקין לו.
<h2>דף נ:</h2>
השמש שעומד על המסובין אינו אוכל ודרך ארץ ורחמנות הוא ליתן לו מכל תבשיל מעט. אין מניחין בשר חי על הפת ואין מעבירין עליו כוס מלא יין ולא כל דבר נמאס ואין משתמשין בפת תשמיש שלא יוכל לאכלו מפני מאיסותו. מותר להמשיך יין בצנורות בבתי חתנים וזורקין לפניהם קליות ואגוזין בימות החמה אבל לא בימות הגשמים. אין נוטלין את הידים ביין ואין משליכין שאר אוכלין ומשקין בדרך בזוי. אסור לאורחים ליטול כלום מלפניהם ולתת ביד בנו ובתו של בעל הבית שלא יתבייש בעל הסעודה שאין לו מה להביא לפניהם. גמרו לאכול היו רגילין לסלק השולחן ומכבדין המקום מפני הפירורין כדי שיטלו הידים ולא יטנפו פירורין שיש בהם כזית.
<h2>דף נא.</h2>
עשרה דברים טעון כוס של ברכה, הדחה מבפנים. ושטיפה מבחוץ. חי ולא מזוג הרבה. שיהא הכוס שלם. מלא. עיטור שיעטרנו בתלמידים או בכלים נאים. עטוף הראש. מקבלו בשתי ידיו ואוחז בימינו ולא יסייע בשמאלו. ומגביהו מן השלחן טפח. ונותן עיניו בו כדי שלא יסיח דעתו ממנו ומשגרו לאנשי ביתו. ובזמן הזה נהגו לעשות חמשה שהן ארבעה והם "חי "מלא "שטיפה "הדחה. אין משיחין על כוס של ברכה אבל הכל שותקין עד שיגמור המברך ויכוונו כלם להודות לנותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. אין עוד מלבדו. וכאשר האדם מכוון לאכילה ולשתיה. יכוון לומר לפניו שיר חדש הללויה. הנותן להם את אכלם בעתו. ואחר שכתבתי הלכות סעודה והנמשך אליה אבאר שאר ברכות הנהנים. כאשר סדרו לנו החכמים הקדמונים.
<h2>דף נא:</h2>
ברכה טעונה כוס ואפילו ביחיד וכ"ש אם שתו יין בסעודה. וצריך לשתות ממנו רוב רביעית המברך או אחד מן המסובין. וכן כל דבר שטעון ברכה על הכוס. אין משיחין בסעודה כדי שלא יבא לידי סכנה. אין מסתכלין בפני האוכל והשותה ולא במנתו כדי שלא לביישו. ולא ישתה כוסו בבת אחת. ולעולם ישאיר שום דבר בקערה מן המאכל כדי שלא יראה רעבתן. לעולם לא יהא אדם מהפושט ידו בתחלה לקערה ולא במושך ידו באחרונה.
